“אנחנו בדרך לג’הארה דולה עם צירים, את מוכנה לצילומים?”, סימסה לי יפעת (שם בדוי) באחד הבקרים וכל התוכניות שלי לאותו יום פינו את מקומן לדברים אחרים לגמרי – צילום לידה מתחת למים. כשיפעת היולדת שאלה אותישבועות אחדים לפני כן אם אני מצלמת לידות מתחת למים, השבתי לה בחיוב ללא היסוס. ברגע אחד התחברתי לשתי אהבות ישנות שלי, צילום ומים.

מגיל 12 אני מצלמת, צילום הוא הקריירה שלי ויש לי סטודיו לצילום ובנוסף מגיל מאד צעיר אני גם אוהבת מים בכל צורה וטמפרטורה, בצל או בשמש, במקלחת או באוקינוס האטלנטי המקפיא. צילומי הריון, צילומי לידות או צילום נשים בהריון בכלל ואף צילומי נשים בהריון במים יש כבר באמתחתי למכביר, אבל באה היולדת הזאת ובשאלה אחת יצרה אצלי את התובנה – אפשר לצלם את הלידה גם במים.
ידעתי שזאת הולכת להיות חוויה משותפת גם לה וגם לי. לה זאת לידה שלישית והיא רוצה לחוות אותה בצורה מיוחדת ולכן בחרה ללדת במים, כשתיעוד הלידה מתחת למים כבר נראה לה טבעי לגמרי, כשגם לי תהייה חוויה יוצאת דופן שתעשה גם לי טוב בנשמה כצלמת. ברור שזרמתי איתה… קבענו להיפגש בסטודיו לפגישת הכרות לפני הלידה, אבל כבר לא הספקנו, ה-SMS הגיע לפני הפגישה.

ארגנתי את עצמי לצילומים. תיק הבריכה הרגיל שלי, שגם ככה יש בו כל מה שצריך: בגד ים, מגבת, משקפת, תיק מצלמות – אחת לצילום מתחת למים שתצלם גם סטילס וגם וידאו, ומצלמת סטילס יבשה, במילים אחרות ה-מצלמה שלי.

בדרך לקדימה (ג’הארה דולה – מרכז לידה טבעית, המרכז ללידות מים בישוב קדימה בשרון) דמיינתי לי בראש איך זה הולך להיות. חשבתי ברמה הטכנית על פיתרונות תאורה, קומפוזיציה, בעיקר השתדלתי להתרכז ולהרגע ולהגיע שקטה, להיות בלתי מורגשת בזמן הלידה. תמיד אומרים “להיות כמו זבוב על הקיר”, הפעם אני הולכת “להיות כמו דג במים”.

כשהגעתי יפעת כבר היתה בפתיחה יחסית מתקדמת, צפה לה עם טלי מקורי בבריכת הצירים הגדולה ואני הצטרפתי. לבשתי בגד ים, משקפת, נטלתי את המצלמות, לקחתי אויר ונכנסתי למים. מאותו הרגע הייתי פשוט בלתי נראית, צללתי מסביבה וחוויתי איתה דרך המצלמות את מסע הלידה שלה.

יפעת התמסרה למים. כל פעם עלתה על פני המים לקחה אויר וחזר למטה. המים זירזו את קצב הפתיחה. מוניטור שהוכנס למים והוצמד אל הבטן של יפעת, השמיע לכולנו את קצב פעימות הלב של העובר הקטנטן, היה קסום ומרגש.

יפעת היתה מרוכזת כולה בצירים, בתנועתיות בתוך המים ובעצמה. הכל היה שקט, חוץ מהנשימות והנהימות שלה. הצירים התגברו ובשלב מסוים יפעת הודיעה שהיא מרגישה צורך ללחוץ. לאט לאט ובין ציר לציר, הדולה וטלי עזרו ליפעת לעבור אל אמבטית הלידה, שזו אמבטיה גדולה ועמוקה במיוחד שאליה נכנסים האישה והבעל (אם הוא רוצה ובמקרה הזה הוא רצה), ושם מתקיימת לידת מים. הוילונות הוגפו והחדר היה די חשוך, כשאני חושבת מייד כמובן על התאורה בתוך המים – איך אני מצלמת בחושך? לשמחתי הסתבר שלא רק אני צריכה אור, אלא גם הצוות הרפואי המיילד. טלי עמדה עם פנס גדול ופשוט האירה לתוך המים. מאחר ואני לא יכולתי להיכנס לתוך האמבטיה, הכנסתי בעדינות את היד עם מצלמת הוידיאו פנימה ורק יכולתי לנחש מה אני מצלמת ואיך הפריים נראה.

יפעת בתוך המים לוחצת וכואבת, כולם מסביב תומכים ומעודדים אותה, עד שהיא מודיעה פתאום: “אני לא יכולה יותר” ובלחיצה אחת נוספת, הגיח תינוקה הקטן מתעלת הלידה הצרה אל אוקיינוס גדול יותר, של מים חמימים ונעימים ובעיקר אל החזה של אמו.
מאוחר יותר כבר שכבו להם תינוקי הקטן, עם אמא ואבא שלו על המיטה. המשכתי לצלם מהצד עוד כמה תמונות משפחתיות למזכרת ולאט לאט, ירדו על החדר רגיעה ושקט.

לא במהירות נרגעים אחרי לידת מים כזאת ואכן לקח לי ימים אחדים עד שנרגעתי מהחוויה המעצימה והמרגשת שהייתי עדה ומתעדת שלה.

רוצות לטעום קצת מהקסם? אתן מוזמנות לצפות בקטעים מהלידה מתוך סרט לידה במים שצילמתי.

במים או מחוץ למים, שתהיה לכן לידה קלה ונעימה,
להתבוננות בגלריית צילומי ההריון של עדי כהן באתר אמא אדמה: הגלרייה של עדי כהן

עדי כהן – צלמת. צילומי הריון, ילדים ומשפחה ו… גם צלמת לידות במים.