כדאי לעצור לרגע ולקחת אוויר. התינוק נשאר איתכם וזאת עובדה. צריך להתנהל אחרת. צריך לחשוב אחרת. עכשיו הכול יהיה שונה. נפלא יותר, אבל שונה. יופי! התינוק נרדם בעריסה או בעגלה, תוך כמה דקות, ואתם מצליחים לסדר דבר אחד או שניים ומרגישים שיהיה לכם עכשיו את כל הזמן כדי להשלים את המשימה. אבל מה לעשות שהמציאות היא קצת שונה? פתאום מצלצל הטלפון בבית ובו זמנית גם הנייד, וכולם מתעניינים ושואלים ודואגים ורוצים לבוא לבקר ולתת מתנות. עוד מתנות??? אתם שואלים את עצמכם. להוסיף עוד דברים הביתה? אין ברירה. המשפחה והחברים רוצים לבוא ולא נעים לכם לסרב.

אין: לא נעים

אז זהו. אין לא נעים. עכשיו בדיעבד, אני יכולה לומר שטעיתי כשהסכמתי לכל הביקורים. הכול טוב ויפה, אבל הייתי חייבת לנוח. הייתי מוצפת הורמונים שגרמו לשינויים במצבי הרוח, ויותר מדי ביקורים לא תרמו כאן. הרגשתי שצפוף לי ורציתי שנהיה רק שלושתינו. המבקרים יכולים להגיע עוד שבועיים- שלושה. זה בסדר. עד אז את ובן הזוג תתרגלו לרעיון שיש עוד מישהו קטן ומקסים בבית ואת תוכלי לנוח ולצבור כוחות. אל תתביישו לומר “לא”, או לומר- “מאוחר יותר”.

כן לבקש עזרה

יהיו אנשים שיציעו את עזרתם בכל מיני דברים. החל מבישולים וכביסות ועד לשמירה על התינוק, כדי ששניכם תוכלו לצאת ולהתאוורר קצת. עצה חמה ממני אליכם- לבקש עזרה כן, אבל לא מהרבה אנשים. שיהיו מספר קטן מאוד של אנשים שיבואו לעזור כשצריך. אמא, חמות או דודה קרובה, לא יותר מזה (כמובן שזה יכול להיות אבא, חם או דוד). עזרה מהרבה אנשים גורמת לבלבול נוסף. עם העזרה באות העצות הרבות של המבוגרים. אז כדי לחסוך בעצות שגורמות לפעמים לבלבול, כדאי “לצמצם” את מספר העוזרים. עצה חשובה עוד יותר- תלמדי לבקש עזרה מאנשים קרובים באמת שיבואו לשמור על התינוק כדי שאת תוכלי ללכת להתקלח ולפנק את עצמך באיזו שעת שינה בריאה. בלי זה, לא יהיו לך מספיק כוחות כדי להמשיך ולתפקד במשך היום. אני לא הייתי מוכנה לבקש או לקבל עזרה בעבור זה. חשבתי שאני סופר-וומן ושאני מסוגלת להרבה יותר ממה שבאמת הייתי. אך היום אני יודעת שחבל שלא ביקשתי ושבהחלט אבקש זאת לאחר הלידה הבאה. אנחנו חייבות את זה לעצמנו. אנחנו חייבות לתת לגוף ולנפש להירגע אחרי השינויים שעברנו וכך להתחזק. ותאמינו לי, זה טוב גם בשביל התינוק ובשביל בן הזוג שלכן.

יציאה זוגית

עוברים כמה ימים ואתם מבינים פתאום שהתינוק קודם לכל ושאתם לא יכולים להיות לבד לגמרי עם עצמכם. זה רק עניין של זמן ושל רצון. נכון, לוקח זמן לאזן את הדברים, אבל תוך תקופה מסוימת אתם יכולים לחזור להיות זוג, רק שהפעם עם תינוק. מומלץ בחום לצאת מדי פעם רק שניכם. לשתות משהו או קצת לטייל. תבקשו מאמא או מהחמות שיבואו לשמור על התינוק. נכון שהוא הדבר היקר לכם מכול ואתם לא מעלים על דעתכם לעזוב אותו אפילו לשניה, אך כדאי לזכור שהאמהות שלנו גידלו אותנו וגם את האחים שלנו וגם הן יודעות מה לעשות במצב של בכי, וגם הן יודעות לשחק איתו ולהעסיק אותו. אם ההורים יכולים לעזור ומציעים זאת- תנצלו את ההזדמנות ותצאו לשעה, שעתיים. אתם לא תאמינו כמה זה יעשה טוב לשניכם.

החזרה הביתה עם תינוק חדש אינה פשוטה כמו שחושבים. נכון שהתקופה הראשונה עם התינוק בבית היא לא פשוטה והיא מעייפת, כי לא ישנים רוב הלילות וצריך לתפקד בבוקר כרגיל, ונכון שאת “מאבדת” קצת מעצמך ומתמסרת כל כולך לתינוק ורוב היום את בבית, מה שלא היית רגילה אליו לפני כן, ונכון שהזוגיות פתאום כבר לא מה שהייתה ונכון שהבית הפך להיות משחקיה אחת גדולה, אבל חשוב לזכור דבר אחד- הבאתם אוצר לעולם! האוצר הזה הוא שלכם והוא מקסים ויפה וחמוד אמיתי ותוך כמה חודשים העיניינים יתחילו להסתדר ולאט לאט את תתרגלי לעובדה שאת חיה על פי התכתיבים של התינוק ולא תמיד על פי שלך, תתחילו להתרגל לזוגיות אחרת ובעיקר תתרגלו למצב החדש והמדהים הזה שיצרתם לעצמכם- הפכתם משניים לשלושה. אין דבר יותר מדהים מזה!!!

להתראות בטורים הבאים
מאיה רוזנצויג

בחזרה לטור של מאיה 

______________________________________________________________________________________________
במסגרת טורי “להיות אמא” אתן מוזמנות לקרוא גם טורים של אמהות כותבות נוספות
רוצות גם לכתוב טור של אמא? אתן מוזמנות לכתוב לנו.
צוות אמא אדמה