חזרה
החזרה הביתה לאחר הלידה

הטור של מאיה 2 – פתאום נהיינו שלושה

אני כבר שנה ועשרה חודשים אחרי הלידה ועדיין החזרה הביתה זכורה לי בראש בצורה ברורה מאוד, כאילו זה קרה אתמול. אני באה לשתף כאן אתכן ואתכם בסיטואציה שעוברים כל ההורים הטריים, ולתת כמה עצות שיוכלו להקל עליכם. הכול מתוך חוויות אישיות שלי. אלה אותן עצות שאני אתן גם לעצמי כאשר אהיה שוב באותה סיטואציה של חזרה מבית החולים. אלה דברים שבדיעבד אני יכולה להסתכל אחורה ולהצביע על נקודות מסוימות ולומר שכאן הייתי עושה כך, ושם הייתי עושה אחרת.

את כבר אחרי הלידה. כבר ראית את התינוק. הוא בסדר. הכול עבר בשלום. ההתרגשות רבה! את נמצאת בבית החולים, שוהה יומיים או יותר, תלוי איזו לידה עברת (רגילה או קיסרית). התינוק המדהים ואת נמצאים תחת השגחה וטיפול של בית החולים. אם את רוצה לצאת קצת מחוץ למחלקה ולנשום אוויר, או סתם לנוח בחדר, את יכולה להשאיר אותו בתינוקייה מבלי לדאוג. את מרגישה מוגנת במובן מסוים, אך יחד עם זאת רוצה מאוד לחזור הביתה ולהתחיל להתמודד עם הכול בעצמך.

עכשיו הגיע הזמן להשתחרר ולהגיע חזרה הביתה. את ובן זוגך לוקחים את התינוק עטוף ב”חליפת היציאה” אל האוטו. בפנים מחכה הסלקל- מושב הבטיחות שקניתם. כשמכניסים לתוכו את התינוק- הייצור הקטן הזה שרק לפני כמה ימים נולד, מתחילים לרוב לחשוש (לפחות כך בן זוגי ואני הרגשנו עם הבת שלנו). התינוק ממש “שוקע” בתוך הסלקל. הוא כל כך קטן והסלקל נראה כל כך גדול… עכשיו הנסיעה הביתה. מזה נובע החשש. את יושבת מאחור כדי להשגיח מקרוב ולהיות צמודה אל התינוק ובן הזוג מקבל לידיו את תפקיד הנהג. הוא נוהג בזהירות יתר על המידה. הנסיעה הביתה לוקחת זמן רב, אפילו אם בית החולים נמצא בקרבת הבית.

הגעתם הביתה. פתחתם את הדלת. הבית לא נראה לך אותו דבר. עזבת אותו מסודר ועכשיו ה”בלאגן חוגג”. ערימות של חפצים לתינוק, שבן הזוג הביא מהחנות, נמצאות מול העיניים המבולבלות של שניכם. מה עושים עם הכול??? אתם מסתכלים אחד לשני בעיניים, כדי אולי למצוא תשובה. אף אחד מכם לא עונה… התינוק יחד איתכם וצריך לסדר הכול במקום: בגדים, בקבוקים, מוצצים, חיתולי בד, טיטולים, משחות, משחקים, מיטה, שידה, עגלה, אמבטיה קטנה ועוד הרבה מאוד דברים שימושיים אחרים. הכול מבלבל פתאום…

אני זוכרת שכשחזרנו הביתה, הנחנו את תמר בעריסה והתחלנו לסדר הכול. למרות שהייתי אחרי ניתוח קיסרי, ולכאורה הייתי אמורה לנוח, לא יכולתי שלא לארגן את הבית. לנסות כמה שיותר להחזיר אותו ל”מצב הקודם” (אבל אין יותר “מצב קודם”…) העריסה עמדה אז באמצע הסלון. פתאום קלטנו שיש תינוקת בבית!!! מה עושים עכשיו? פתאום אנחנו כבר לא שניים בתוך כל הבלבול, אלא שלושה. יצאנו מהבית שניים וחזרנו עם “חבילה” קטנה- גדולה.

כדאי לעצור לרגע ולקחת אוויר. התינוק נשאר איתכם וזאת עובדה. צריך להתנהל אחרת. צריך לחשוב אחרת. עכשיו הכול יהיה שונה. נפלא יותר, אבל שונה. יופי! התינוק נרדם בעריסה או בעגלה, תוך כמה דקות, ואתם מצליחים לסדר דבר אחד או שניים ומרגישים שיהיה לכם עכשיו את כל הזמן כדי להשלים את המשימה. אבל מה לעשות שהמציאות היא קצת שונה? פתאום מצלצל הטלפון בבית ובו זמנית גם הנייד, וכולם מתעניינים ושואלים ודואגים ורוצים לבוא לבקר ולתת מתנות. עוד מתנות??? אתם שואלים את עצמכם. להוסיף עוד דברים הביתה? אין ברירה. המשפחה והחברים רוצים לבוא ולא נעים לכם לסרב.

אין: לא נעים

אז זהו. אין לא נעים. עכשיו בדיעבד, אני יכולה לומר שטעיתי כשהסכמתי לכל הביקורים. הכול טוב ויפה, אבל הייתי חייבת לנוח. הייתי מוצפת הורמונים שגרמו לשינויים במצבי הרוח, ויותר מדי ביקורים לא תרמו כאן. הרגשתי שצפוף לי ורציתי שנהיה רק שלושתינו. המבקרים יכולים להגיע עוד שבועיים- שלושה. זה בסדר. עד אז את ובן הזוג תתרגלו לרעיון שיש עוד מישהו קטן ומקסים בבית ואת תוכלי לנוח ולצבור כוחות. אל תתביישו לומר “לא”, או לומר- “מאוחר יותר”.

כן לבקש עזרה

יהיו אנשים שיציעו את עזרתם בכל מיני דברים. החל מבישולים וכביסות ועד לשמירה על התינוק, כדי ששניכם תוכלו לצאת ולהתאוורר קצת. עצה חמה ממני אליכם- לבקש עזרה כן, אבל לא מהרבה אנשים. שיהיו מספר קטן מאוד של אנשים שיבואו לעזור כשצריך. אמא, חמות או דודה קרובה, לא יותר מזה (כמובן שזה יכול להיות אבא, חם או דוד). עזרה מהרבה אנשים גורמת לבלבול נוסף. עם העזרה באות העצות הרבות של המבוגרים. אז כדי לחסוך בעצות שגורמות לפעמים לבלבול, כדאי “לצמצם” את מספר העוזרים. עצה חשובה עוד יותר- תלמדי לבקש עזרה מאנשים קרובים באמת שיבואו לשמור על התינוק כדי שאת תוכלי ללכת להתקלח ולפנק את עצמך באיזו שעת שינה בריאה. בלי זה, לא יהיו לך מספיק כוחות כדי להמשיך ולתפקד במשך היום. אני לא הייתי מוכנה לבקש או לקבל עזרה בעבור זה. חשבתי שאני סופר-וומן ושאני מסוגלת להרבה יותר ממה שבאמת הייתי. אך היום אני יודעת שחבל שלא ביקשתי ושבהחלט אבקש זאת לאחר הלידה הבאה. אנחנו חייבות את זה לעצמנו. אנחנו חייבות לתת לגוף ולנפש להירגע אחרי השינויים שעברנו וכך להתחזק. ותאמינו לי, זה טוב גם בשביל התינוק ובשביל בן הזוג שלכן.

יציאה זוגית

עוברים כמה ימים ואתם מבינים פתאום שהתינוק קודם לכל ושאתם לא יכולים להיות לבד לגמרי עם עצמכם. זה רק עניין של זמן ושל רצון. נכון, לוקח זמן לאזן את הדברים, אבל תוך תקופה מסוימת אתם יכולים לחזור להיות זוג, רק שהפעם עם תינוק. מומלץ בחום לצאת מדי פעם רק שניכם. לשתות משהו או קצת לטייל. תבקשו מאמא או מהחמות שיבואו לשמור על התינוק. נכון שהוא הדבר היקר לכם מכול ואתם לא מעלים על דעתכם לעזוב אותו אפילו לשניה, אך כדאי לזכור שהאמהות שלנו גידלו אותנו וגם את האחים שלנו וגם הן יודעות מה לעשות במצב של בכי, וגם הן יודעות לשחק איתו ולהעסיק אותו. אם ההורים יכולים לעזור ומציעים זאת- תנצלו את ההזדמנות ותצאו לשעה, שעתיים. אתם לא תאמינו כמה זה יעשה טוב לשניכם.

החזרה הביתה עם תינוק חדש אינה פשוטה כמו שחושבים. נכון שהתקופה הראשונה עם התינוק בבית היא לא פשוטה והיא מעייפת, כי לא ישנים רוב הלילות וצריך לתפקד בבוקר כרגיל, ונכון שאת “מאבדת” קצת מעצמך ומתמסרת כל כולך לתינוק ורוב היום את בבית, מה שלא היית רגילה אליו לפני כן, ונכון שהזוגיות פתאום כבר לא מה שהייתה ונכון שהבית הפך להיות משחקיה אחת גדולה, אבל חשוב לזכור דבר אחד- הבאתם אוצר לעולם! האוצר הזה הוא שלכם והוא מקסים ויפה וחמוד אמיתי ותוך כמה חודשים העיניינים יתחילו להסתדר ולאט לאט את תתרגלי לעובדה שאת חיה על פי התכתיבים של התינוק ולא תמיד על פי שלך, תתחילו להתרגל לזוגיות אחרת ובעיקר תתרגלו למצב החדש והמדהים הזה שיצרתם לעצמכם- הפכתם משניים לשלושה. אין דבר יותר מדהים מזה!!!

להתראות בטורים הבאים
מאיה רוזנצויג

בחזרה לטור של מאיה 

______________________________________________________________________________________________
במסגרת טורי “להיות אמא” אתן מוזמנות לקרוא גם טורים של אמהות כותבות נוספות
רוצות גם לכתוב טור של אמא? אתן מוזמנות לכתוב לנו.
צוות אמא אדמה

כתבות נוספות

תיקון חווית לידה


קורס דולות לאחר לידה


שרי קרוכמל

לפני “אודות”, נתחיל ב”תולדות”… הקשר הראשון שלי עם עולם הרפואה והבריאות החל  בצבא. קורס חובשות, קורס חובשים תעופתיים ושרות כחובשת


    השאר תגובה

    03-3810022

    רחוב הבנים 14, כניסה ב’, הוד השרון





    ©All rights reserved to Ema Adama