א’
אפידורל:
הרדמה אזורית הניתנת בצורת זריקה לחלל ספציפי בעמוד השדרה. הרדמה אפידורלית יעילה ביותר במניעה של כאבים בזמן לידה. הרדמה זו נחשבת כבטוחה לאם ולעובר. במרבית המקרים, מוכנסת לחלל האפידוראלי צינורית דקה אשר דרכה ניתן להזליף חומר מרדים ולדאוג כי האלחוש האפידוראלי יקל על כאבי הצירים עד סיום הלידה.
ב’
ביוץ מאוחר:
לצורך מעקב הריוני טוב, חשוב לדעת את גיל ההריון המדוייק. גיל ההריון המחושב על פי מועד הוסת האחרונה, יוצא מנקודת הנחה כי הביוץ התרחש שבועיים אחרי מועד הוסת האחרונה. אצל נשים שהרו במחזור בו הביוץ היה מאוחר יותר, חישוב גיל ההריון על פי מועד הוסת האחרונה אינו מדוייק. כיון שבתחילת ההרין כל העוברים גדלים באותו הקצב, ניתן לקבוע את גיל ההריון המדוייק בעזרת אולטרה סאונד מוקדם, גם עבור נשים עם ביוץ מאוחר או עם מחזורים לא סדירים.
ג’
גדילה תוך רחמית:
גדילה לא מספקת של העובר ברחם, עלולה להעיד על בעיה. קיימות סיבות שונות למצב זה – זיהומים תוך רחמיים, בעיות כרומוזומאליות וגנטיות של העובר, מומים, אי ספיקה של השליה ועוד. בכל מצב בו העובר אינו גדל כראוי, מומלץ לברר את הסיבה לכך ולעקוב אחר מצב העובר כדי לתזמן את לידתו.
ד’
דופלר:
בדיקת אולטרה סאונד המאפשרת להעריך זרימת דם בכלי דם שונים וביניהם חבל הטבור, עורקים במח העובר ועוד. מקובל לבצע בדיקה זו במצבים בהם יש האטה בצמיחה תוך רחמית כדי לבדוק את מצב העובר לצורך החלטה על המשך מעקב ההריון. קיימים מצבים נוספים בהם בדיקת דופלר עשויה לעזור, בין היתר, גם בחשד לאנמיה של העובר.
ה’
היפרדות שלייה:
מצב בו חלק מהשלייה או כולה נפרד מדופן הרחם. זהו מצב חרום, המתאפיין בכאב ודימום בשליש השני או השלישי של ההריון. הטיפול נקבע בהתאם לחומרת ההיפרדות ובהתאם לשבוע ההריון. לעיתים נדרשת השגחה בלבד ולעיתים נדרש ניתוח קיסרי בדחיפות רבה. היפרדות משמעותית של השליה מסכנת את האם והעובר. יתר לחץ דם, טראומה בהריון והיפרדות שליה בעבר, מהווים גורמי סיכון להיפרדות שליה.
ו’
ואקום:
בלידת ואקום מבוצעת משיכה של העובר אל מחוץ לתעלת הלידה על ידי ואקום בעזרת מעין כובע קטן המוצמד לראשו של העובר. מובן מאליו כי לידה נרתיקית רגילה עדיפה על לידה מכשירנית, אולם במצבים בהם יש חשד למצוקת עובר או ירידה לא מספקת של הראש בלחיצות אימהיות בנוכחות עובר הנמצא נמוך בתעלת הלידה, לידת ואקום עשויה להיות דרך הלידה הבטוחה והטובה ביותר.
ז’
זרוז לידה:
מצב בו בעזרת אמצעים מכאניים או תרופתיים גורמים ללידה להתחיל או להתקדם. זרוז מבוצע במצבים בהם לא מתפתחת לידה עצמונית והמשך ההריון מסכן את האם או את העובר מסיבות שונות. יש להתאים את תזמון ואת אופן הזרוז לכל מקרה ומקרה.
ח’
חיתוך חיץ (אפיזיוטומיה):
בזמן הלידה הנרתיק מתרחב כדי לאפשר ליילוד לעבור דרכו. לעיתים התרחבות זו איננה מספיקה ועלול להיווצר קרע בנרתיק או בחיץ (האזור בין הנרתיק ופי הטבעת). קרע בלתי מבוקר עלול לגרום לנזק ולקושי בריפוי. לכן, במידה ויש חשש לקרע משמעותי, מבוצע חיתוך מבוקר של האזור כדי לאפשר לידה בטוחה יותר. החיתוך (אפיזיוטומיה) נתפר לאחר הלידה בתפרים נמסים. כיום מקובל לנסות ולהימנע מאפיזיוטומיה עד כמה שניתן.
ט’
טיפול נמרץ של היילוד: פגייה:
יילודים שנולדו טרם המועד או במצב של מצוקה משמעותית מסיבות שונות, זקוקים לטיפול ייחודי הניתן ביחידות לטיפול נמרץ יילודים, הפגיות. מידת האינטנסיביות של הטיפול תלויה בשבוע ההריון בלידה ובנסיבות שהביאו ללידה. כיום מקובל לעודד את ההורים לפגים לקחת חלק פעיל בטיפול בפג תוך שיתוף פעולה עם הצוות המטפל.
י’
ירידת מים:
חלק מהלידות מתחילות בירידת מים, פקיעה של שק מי השפיר. המים יכולים לרדת בטפטופים בודדים או באופן מאסיבי יותר. במידה וירידת המים מתרחשת לפני 34 שבועות הריון, מקובל לטפל באופן שמרני ולנסות להימנע מלידה מוקדמת. ירידת מים מעלה את הסיכון לזיהום תוך רחמי ולסיבוכים נוספים ולכן מחייבת הערכה בבית החולים.
כ’
כליאת כתפיים:
מצב בו ראש העובר נולד וכתפיו של העובר אינן יוצאות בקלות מתעלת הלידה. מצב זה עלול לגרום למצוקת עובר ולפגיעה עצבית באזור הצוואר, אשר עלולה להוביל ליד שמוטה אצל התינוק. גורמי סיכון הינם עוברים גדולים וסכרת לא מאוזנת.
ל’
לידה מוקדמת:
לידה לפני 37 שבועות הריון. במידה ומתפתחת לידה מוקדמת לפני 34 שבועות הריון, קיים סיכון כי היילוד יסבול מסיבוכי פגות ולכן ניתנים טיפולים במטרה למנוע את הלידה המוקדמת וכן זריקות לשיפור בשלות העובר. ככל שהלידה המוקדמת מתרחשת בשבועות מאוחרים יותר, כך סיבוכיה פוחתים.
מ’
מיעוט מי שפיר:
כמות מי שפיר מופחתת ביחס לשבוע ההריון. סיבות למיעוט מים יכולות להיות, בין היתר: פקיעה של קרומי מי השפיר, מומים כלייתיים אצל העובר ואי ספיקה שלייתית. מומלץ לברר את הסיבה לממצא ולהעריך את מצב העובר ברחם כדי להחליט על המשך מעקב ההריון.
ייתכנו גם מצבים של ריבוי מי שפיר ביחס לשבוע ההריון העלולים לרמז על סכרת לא מאוזנת, הפרעת בליעה אצל העובר, בעייה בלב העובר ועוד. גם מצב של ריבוי מי שפיר מומלץ לברר את הסיבה ולהעריך את מצבו של העובר ברחם כדי להחליט על המשך מעקב ההריון.
נ’
ניתוח קיסרי:
ניתוח בו מתבצע חיתוך של דופן הבטן ודופן הרחם של האישה ההרה כדי ליילד את התינוק / תינוקות ואת השלייה. סיבות לניתוח קיסרי יכולות להיות – חשד למצוקת עובר, מצגים עובריים בעייתיים ללידה נרתיקית, שליית פתח, ניתוחים קיסריים קודמים ועוד. במרבית המקרים ניתן לבצע ניתוח קיסרי בהרדמה אזורית שאינה משפיעה על העובר ומאפשרת לאם להיות חלק מתהליך הלידה. זהו ניתוח בטן לכל דבר ומומלץ שלא לבצעו ללא התוויה רפואית.
ס’
סכרת הריונית:
סכרת המתגלה במהלך ההריון, מושפעת מהורמוני ההריון ומעלה את הסיכון לעוברים גדולים, לכליאת כתפיים ולניתוחים קיסריים. כדי להימנע מסיבוכים אלו מומלץ לאבחן את התופעה ע”י בדיקת סוכר בצום בתחילת ההריון והעמסת סוכר בשלב מאוחר יותר. הטיפול כולל איזון רמת הסוכר ע”י דיאטה ובמידת הצורך גם כדורים או זריקות אינסולין.
ע’
עובר במצכ עכוז:
כאשר העובר נכנס לתעלת הלידה עם העכוז כאיבר מוביל, קיים סיכון מוגבר בלידה נרתיקית ולכן בשבועות האחרונים של ההריון ניתן לבצע היפוך חיצוני של העובר. במידה וההיפוך לא מצליח, או שלא ניתן לבצעו מסיבה כזו או אחרת, מומלץ ללדת בניתוח קיסרי.
פ’
פתיחה:
כדי להעריך את קצב התקדמות הלידה, נבדקת הפתיחה של צוואר הרחם ומוגדרת בס”מ. פתיחה של 10 ס”מ, מוגדרת כפתיחה מלאה אשר בה ניתן ללדת את התינוק.
צ’
צירים:
התכווצויות של הרחם. התכווצויות אלו מובילות לפתיחה של צוואר הרחם וללידה. לאורך ההריון קיימים צירים מדומים, לרוב אינם כואבים, אינם סדירים ואינם משנים את צוואר הרחם או גורמים ללידה מוקדמת. צירי לידה מאופיינים בהיותם סדירים, תדירותם עולה, הם מתארכים עם הזמן והופכים לכואבים יותר. כאשר מופיעים צירים החשודים לצירי לידה בשבועות מוקדמים של ההריון, מומלץ לפנות לבדיקת רופא באופן מיידי.
ק’
קיצור צוואר הרחם:
צוואר רחם מקוצר מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת. במצבים בהם יש סיכון יתר ללידה מוקדמת, כגון לידה מוקדמת בעבר או פרוצדורות ניתוחיות קודמות לצוואר הרחם, צוואר שאורכו קצר מ – 25 מ”מ נחשב לגורם סיכון ללידה מוקדמת ומחייב מעקב ולעיתים אף טיפול. אצל נשים ללא גורמי סיכון, צוואר שאורכו נמוך מ – 15 מ”מ מחייב התייחסות. לעיתים צוואר הרחם מתקצר בגלל צירים מוקדמים וחשוב לקבל טיפול לעצירה של צירים אלו. לעיתים צוואר הרחם מתקצר בעקבות אי ספיקה של צוואר הרחם – חולשה של צוואר הרחם, לרוב בשליש השני של ההריון. אי ספיקה של צוואר הרחם עלולה להיגרם על ידי ניתוחים או פרוצדורות רפואיות שבוצעו בעבר בצוואר הרחם, גרידות חוזרות ולעיתים גם ללא סיבה ברורה. הטיפול: בעזרת תפר בצוואר הרחם המבוצע בתחילת השליש השני של ההריון ומונע מצוואר הרחם להיפתח.
ר’
רעלת הריון:
מצב הקיים רק סביב הריון ומתאפיין בעליה בלחץ הדם והופעת חלבון בשתן. גורמי סיכון הם: הריון ראשון, הריון מרובה עוברים, יתר לחץ דם כרוני, מחלות כליה, השמנה אימהית ועוד. השלייה מהווה גורם משמעותי במחלה זו ולכן הטיפול הוא ביילוד של העובר והשליה. כאשר רעלת ההריון מופיעה טרם המועד, בתצורתה הקלה, ניתן להמשיך את ההריון תחת השגחה קפדנית במטרה למנוע סיבוכי פגות מבלי לסכן את האם. סימנים מחשידים: עליית לחץ דם, כאבי ראש, טשטוש ראייה, כאבים בבטן עליונה, בצקות.
ש’
שליית פתח:
מצב בו השלייה מתפתחת באזור נמוך ברחם ומכסה במלואה או בחלקה את צוואר הרחם. במקרים רבים שליית פתח המתגלה בסקירת מערכות, יכולה להפוך לשליה שאינה שליית פתח, עם התקדמות ההריון וגדילה של הרחם. במקרים בהם קיימת שליית פתח בסמוך למועד הלידה, יש לתכנן לידה בניתוח קיסרי כיון שלא ניתן ללדת בלידה נרתיקית כאשר השלייה מקדימה את העובר. סיכון נוסף של שליית פתח הינו דימום פתאומי משמעותי שבעקבותיו יש לבצע ניתוח קיסרי מוקדם מהמתוכנן.
ת’
תאומים:
הריון תאומים נוצר באחד מכל 100 הריונות או בשכיחות גבוהה יותר כתוצאה מטיפולי פוריות. תאומים זהים נוצרים מביצית שהופרתה על ידי זרעון אחד ונפרדה לאחר ההפריה לשני עוברים בעוד שתאומים שאינם זהים מקורם משתי ביציות שהופרו על ידי שני זרעונים באותו ההריון. הריון תאומים כרוך בשיעור מוגבר של סיבוכי הריון (לידה מוקדמת, רעלת הריון, סכרת הריון ועוד), ומחייב מעקב הריון קפדני יותר.
מאת: ד”ר טל בירון-שנטל
