הקדמה

בתחילת לימודי במסגרת קורס דולות משולב, לא היה לי ספק שזהו הנושא עליו אעשה את עבודת הגמר. עם הזמן עלו נושאים נוספים, מעניינים לא פחות, אך בכל פעם חזרתי לאותו נושא – תמיכת דולה לאחר לידה קיסרית. הסיבה לכך:  לפני כ 12 שנה ילדתי את בני האמצעי בלידה קיסרית, אשר הסתברה בדיעבד כמיותרת. מיד עם החלטת הרופאים חשתי מצוקה נפשית קשה, לא הפסקתי לבכות, כעסתי על בני אותו נשאתי ברחמי (מטופש, אך נכון), כעסתי על בן-זוגי ש”איפשר” ותמך בהליך וניסיתי להלחם כל כוחי ברוע הגזירה, אך מילות הרופאים לבן זוגי: הסיכוי שאשתך והילוד ישרדו מוטל בספק, סתם את הגולל על רצונותיי ומצאתי את עצמי בחדר הניתוח, קר לי, לבד לי, מפחיד לי מאוד!

בכל השנים הרבות שעברו מאז, אני נושאת עימי עדיין תחושה שהתקבעה של אכזבה וכישלון. הצורך העז במישהו שיבין את תחושותיי בזמנו היה עצום, אך התמיכה לה הייתי זקוקה לא הגיעה. סביבתי (אינני מאשימה) לא הבינה מדוע אחרי סיום התהליך אני עדיין “בוחשת” בעניין. הקושי במציאת חדווה, אהבה וריגוש חיוביים בלידה זו היו עצומים ומנעו ממני התקשרות טובה וחיובית לילדי שזה עתה נולד. הייתי עסוקה בללקק את פצעיי ועד היום, אני חייבת לציין, שעוד לא השתחררתי לחלוטין מהתחושות. אני מרגישה זאת בכל פעם שהנושא ניתוח קיסרי עולה על הפרק, אפילו ללא כל קשר אליי.

ניתוח קיסרי מהו:

ניתוח קיסרי (נקרא לעתים גם “לידת חתך”), הוא הליך ניתוחי בו חותכים את בטנה ורחמה של אישה הרה כדי להוציא מתוכם את העובר או העוברים ואת שלייתם. התהליך משמש חלופה ללידה ואגינלית או חלופה להפלה מלאכותית במקרה של הריון מחוץ לרחם.  הביטוי העברי – “יוצא דופן” מקורו בכינוי לוולד הנולד בניתוח קיסרי.

מתוך אתר “ויקיפדיה”: בניתוח הקלאסי מבוצע חיתוך אנכי במרכז הבטן, (midline vertical)  בעדו מוצא התינוק. אלו הניתוחים אשר נעשו בעבר במרבית המקרים.

ניתוח עם חתך רוחבי (פננשטיל): נפוץ יותר כיום. מבוצע חתך רוחבי בחלק התחתון של הבטן, supra-pubic. החיתוך התחתון קטן יותר, גורם לאיבוד דם פחות, קל לסוגרו והוא אינו מונע לידה ווגינלית מאוחר יותר. החסרונות- הניתוח אורך זמן רב יותר, אין גישה טובה לבטן עליונה ויש נטייה גדולה יותר של הידבקויות כגון שלפוחית, רחם ואומנטום.

לפי נתוני המרכז הרפואי הדסה ירושליםהסיבות העיקריות לניתוח קיסרי, הן לידה קודמת בניתוח קיסרי, לידה במצג שמקשה או אינו מאפשר לידה ווגינלית, או כשהניסיון להיפוך עובר נכשל, מצוקה עוברית במהלך הלידה, לידה קשה או עובר גדול. סיבות אלו, במקובץ, הן הסיבות הנקובות ל-77.7 אחוז מההוראות לביצוע ניתוח קיסרי.‏ סיבות נפוצות פחות הן ריבוי עוברים, בקשת יולדת או לידה מוקדמת. ניתוח קיסרי מסיבות טבעיות אלו עשוי להיות נחוץ בכ-10 עד 13 אחוז מהמקרים,‏ אך רופאים ויולדות רבים נוטים לבצע ניתוח קיסרי גם מטעמים נוספים, כמו הימנעות מכאבי הלידה, רצון ללדת בתאריך נקוב, וסיבות אחרות. שיעור היולדות בניתוח קיסרי בישראל, לפי המרכז הרפואי הדסה, עמד בשנת 2006 על 19.4 אחוז.‏

חלק ניכר מהניתוחים הקיסרים מוזמנים מראש – ניתוחים אלקטיביים,שכן חלק ניכר מהסיכונים בלידה ווגינלית ידועים מראש (לדוגמה, ניתוח קיסרי קודם, מצג פתולוגי, הריון מרובה עוברים, שיליית פתח, וכדומה). במקרים כאלו נקבע הניתוח לסביבות השבוע ה-39 להריון. ניתוחים קיסריים אחרים הם ניתוחי חירום, שסיבתם היא, בדרך כלל, לידה פעילה שבה נוצרו סיבוכים וכדומה. במקרים כאלו נקבע הניתוח לסביבות השבוע ה-39 להריון. ניתוחים קיסריים אחרים הם ניתוחי חירום, שסיבתם היא, בדרך כלל, לידה פעילה שבה נוצרו סיבוכים.

לפי נתונים סטטיסטיים של אתר “קיסר נולד” אחוז הלידות בישראל אשר מתבצעות בניתוח קיסרי נמצא בעלייה מתמדת. אם לפני כמה עשורים היה מדובר בכ15% מכלל הלידות בישראל, הרי שהיום כבר מדובר על יותר מ 20%, והיד עוד נטויה.

מתוך מאמר שכתב פרופ’ בן עמי נכתב בין היתר כי “בארץ יש כמעט 20% ניתוחים קיסריים. ארגון הבריאות העולמי מדבר על שיעור ניתוחים קיסריים תקין של בין 10% ל-12%. זה אומר, לכאורה, שכמעט חצי מהניתוחים האלו בארץ מיותרים“.

הסיפור הראשון מאת אמא שלי, אשר ילדה את אחי הצעיר בלידת חירום קיסרית בשנת 1990. לאחר שעות בחדר לידה, אחרי ירידת מים והתקדמות איטית מאוד, נצפו ירידות דופק עובריות משמעותיות ביותר. מאחר ולידה זו באה אחרי טרגדיה גדולה שקרתה במשפחתנו, הוגדרו ההריון והלידה כ”יקרים”.  בשל כל האמור, צוות ביה”ח שראה את ירידות הדופק החליט תוך דקות מעטות להעביר אותה לחדר הניתוח ולבצע לידה קיסרית. מאחר ואימי היתה כבר עם אפידורל, החליטו לא להמתין למתן מנה נוספת של חומר מאלחש וכך התהליך החל, כאשר אמא שלי הרגישה היטב את תחילתו של הניתוח.

בבואי לבקר אותה מיד אחרי הניתוח, נתן לי הצוות הרפואי, כמחווה של רצון טוב, להכנס לחדר ההתאוששות. שם מצאתי את אימי חיוורת, רועדת ופחד גדול בעיניה. אחי יצא מהלידה ללא פגע, כנראה שחבל הטבור היה כרוך סביב צווארו מס’ פעמים וזה הגורם לירידות הדופק. ההחלמה של אימי היתה קשה מבחינה גופנית (יש לציין שהיתה בת 43 באותו הזמן). אני כנערה מתבגרת חשתי גם במצוקה נפשית אותה חוותה אימי ובהחלט זכור לי היטב כי הקושי בכל התהליך שאחרי, היה רב. כששאלתי את אימי על ההחלמה, תוך כדי שיחה היא פתאום הבינה כי ההחלמה הגופנית היתה כ”כ קשה מאחר והמצב הנפשי לא היה במיטבו. כל זאת בדיעבד, ובהחלט עכשיו היא יודעת כי בעזרת תמיכה של אישה, שלא תשפוט את רמת כאביה ואת יכולת החלמתה, היתה יכולה לעבור את התקופה אחרת לחלוטין.

זה שילדת בניתוח קיסרי לא אומר כלום עלייך, על מי שאת, על תפקודו של הגוף שלך או בריאותה של הנפש שלך.

זה לא אומר כלום על האהבה שלך לילד שלך, שיגדל להיות תינוק שמח, בריא וחייכן.

 מה שזה כן אומר, זה שעכשיו, יחסית לנשים שלא ילדו בניתוח, יהיה לך הרבה יותר קשה. זה מה שלא בסדר. אבל לא בך. במצב.

המצב של הגוף שלך, הכוחות שלך, ההורמונים שלך ולפעמים אפילו של הנפש שלך – לא זהים למצב של מי שילדה לידה רגילה.

 אני זוכרת מעצמי, שילדתי גם בלידה רגילה וגם בניתוח.

אחרי הלידה לקח לי יומיים פלוס מינוס לחזור לתפקוד סביר, שכלל לילות ללא שינה והנקות מסביב לשעון, ואחרי שבועיים חזרתי לעצמי כמעט לגמרי.

כלומר, עדיין הייתי אחרי לידה, אבל היו לי כוחות להסתובב בחוץ כמה שעות עם העגלה והתינוק, לקום אליו בלילה, לתפקד בבית, להתייחס לאח הגדול.

גם אחרי שבועיים כל קימה מהמיטה טלטלה אותי במערבולת של כאב, השתדלתי לא להשתעל ולא לצחוק כי כל צחוק הבעיר לי את האזור של הצלקת.

כתוספת גם חטפתי זיהום בחדר הניתוח, ככה שההחלמה הייתה אפילו יותר ממושכת.

 אחרי הלידה ההנקה זרמה בקלות וברוגע, יכולתי להניק איך שרציתי, באיזו תנוחה שרציתי, גם בישיבה וגם בשכיבה והכל היה כל כך פשוט וקל, שהמשכתי עם זה כמעט שנתיים וחצי…

אחרי הניתוח, היה לי קשה להניק בכל תנוחה, פחות או יותר, וכשהצלחתי סוף סוף למצוא תנוחה שבה לא יכאב לי בטירוף –זו הייתה תנוחת הפוטבול – נעזרתי באלף כריות, והכניסה לתנוחה הזו הצריכה 10 דקות של מאמץ ותינוק צורח.

אחרי הניתוח – גם חודשיים אחרי הניתוח – נראיתי כאילו אני עדיין בחודש תשיעי.

 אחרי הלידה, הרגשתי מאוהבת בטירוף בבן שלי, רציתי רק  להסניף אותו ולהניק אותו ולהיות איתו כל הזמן.

הרגשתי שהגעתי לבית חולים ללדת – ובאמצע הלידה הכל נקטע פתאום, הועברתי לחדר ניתוח והורדמתי, והפעם הראשונה שבה ראיתי את הילד שלי הייתה במחלקה, דרך הנייד של בעלי.

כי בסך הכל הגעתי ללדת – וסיימתי כחולה אחרי ניתוח, עם פצע בבטן.

כי לא “הצלחתי” לא –  “ילדתי” ולא – “ניהלתי את הלידה שלי“.אולי זה מה שלא בסדר.

הרגשות האלה, האכזבה מעצמנו, הכמות  הכל כך מוגבלת של האהבה שאנחנו נותנות לעצמנו, למול הכמות הלא נגמרת של ההאשמה העצמית, והשפיטה – העצמית והרבה פעמים גם של הסביבה.

הסביבה שלא כל כך מבינה מה “הביג דיל“. “אז ילדת בניתוח, אפשר לחשוב…”.” העיקר שאת והתינוק בסדר“.

 ואולי זה מסוג הדברים שאפשר להבין רק אחרי שמקבלים פרופורציות.

כי רק אחרי שחוויתי גם לידה רגילה הבנתי כמה אני לא חלשה בעצם, כמה אין בי שום דבר פגום, כמה לא נכון ולא בריא לראות את זה רק דרך הפריזמה הזו של ניתוח למול לידה רגילה.

 אישה שעברה ניתוח קיסרי זקוקה להמון עזרה פיזית בדרך להתאוששות והחלמה.

אישה שעברה ניתוח קיסרי זקוקה שיקשיבו לה, שיכילו ויכבדו את הרגשות שלה, גם אם הם קשים, בדרך לאיזון ולפרופורציות.

 אישה שעברה ניתוח קיסרי היא אישה שילדה תינוק, רק שהרבה יותר קשה לה, מכל המובנים, ומה שהיא הכי זקוקה לו עכשיו – זו תמיכה.

 מאת: ענת שפר בעלים ב- “לשוב ללדת” – הכנה ללידות ויב”ק, קבוצות הקשבה לנשים אחרי ניתוח קיסרי.

דולה מלווה לידות, זה ידוע. אבל מה עם ליווי של דולה בלידה קיסרית?

מאת: ענבל ליכטבראון – דולה, מדריכת הכנה ללידה ומטפלת ברפואה משלימה.

מחקרים מראים שליווי דולה בלידה משפר מאוד את חוויית הלידה וגם מונע תרחישים פחות רצויים. הליווי, התמיכה והמקצועיות של הדולה מסייעים בהפחתת מתח ולחץ (סטרס), מגבירים את תחושת הבטחון, מסייעים בקבלת החלטות בזמן אמת ותורמים לתחושת היכולת הכללית של האישה היולדת ושל מלוויה.

·         מפגשים מקדימים של הכנה רגשית עם האישה היולדת ומלוויה.

·         טיפול גופני מקדים, לעידוד שיתוף הפעולה של הגוף בעת הניתוח וההחלמה והפעלת המערך ההורמונלי החיוני לראשית ההורות וההנקה.

·         ליווי, תמיכה והרגעה ביום הניתוח, במהלך ההכנות בבית החולים.

·         תמיכה במלווים הממתינים מחוץ לחדר הניתוח וסיוע בקבלת החלטות באם עולה צורך.

·         השתתפות בחלוקת התפקידים לליווי התינוק בתינוקיה והאם בחדר ההתאוששות.

·         טיפול גופני לאחר הלידה להרגעה, עידוד ההחלמה, עידוד ניקוז חומרי ההרדמה ועידוד ייצור חלב.

·         סיוע בהנקה הראשונה.

·         על פי יכולת הדולה ונהלי בית החולים – שהיה עם האם בלילה הראשון בכדי לאפשר ביות מלא, סיוע בטיפול בתינוק וסיוע בהנקה.

·         ליווי ותמיכה כלליים בתחומים נוספים על פי הרצון והצורך.  

דולה בלידה קיסרית – סיכום:

לסיפורי הלידה של אמי ושל ענת שפר מאוד התחברתי, הזדהיתי עם המילים שנבחרו לבטא את התחושות והרגשות לאחר התהליך הקשה הזה בעוד שהסביבה אינה מבינה מדוע אינך שמה את הסיפור מאחור וממשיכה בחיוך גדול הלאה: לאהוב ולהכיל, להמשיך את החיים עם המתנה הגדולה שהביאו איתם אך לא מזמן. אין בליבי ספק כי אם היתה התמיכה לה הייתי זקוקה בדמות דולה מבינה, תומכת ולא שופטת יכולתי להתגבר בקלות יחסית על הכל. קיבלתי לכל זה חיזוק מאוד מאוד גדול בסיפור הלידה הקיסרית של יעלה, אשר קיבלה תמיכה וליווי צמוד של דולה, ועזרה לה בהיבט הנפשי לקבל את שעברה.

אני שמחה כי ניתנה לי הזכות ללמוד את מקצוע הדולה ואני חשה יראת כבוד לדולות הראשונות בארץ, אשר סללו לנו, הדולות המתלמדות, את הדרך להכרה ולהבנת המקצוע. היום כאשר אני מלווה 2 יולדות נוכחתי לגלות, כי המונח “דולה” אינו מובן לכל וישנה עדיין עבודה רבה גם בתחום התודעתי בנושא. ובנושא העבודה, את המשפט: “אני גם ככה הולכת לניתוח קיסרי, למה אני צריכה דולה? ” אני שומעת לא מעט ומקווה כי הסביבה תבין את הצורך בתמיכה דווקא בלידות כאלו ש”אינן כדרך הטבע” בשל ההשלכות אותן מניתי בעבודתי זו.